<h1>תניא רבתי סימן פ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בפסיקתא דסוכה. כתיב (תהלים ט"ז) שובע שמחות את פניך. שבע כתיב. אלו שבע מצות שבחג. ואלו הן. ארבעה מינים שבלולב. סוכה. חגיגה. ושמחה. אם חגיגה למה שמחה. ואם שמחה למה חגיגה. אמר רבי אבין לשנים שנכנסו אצל הדיין. ולית אנן ידעין הידין הוא נצוחא. אלא הידין דנסיב [ביין] בידיה. אנן ידעין דהוא נצוחא. כך ישראל לפי שישראל ושרי עכו"ם נכנסין ומקטרגין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין הידין אינון נצוחיא. אלא כשישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולבין ואתרוגין בידיהן. אנן ידעין דישראל אינון נצוחיא. לכך מזהיר משה ואמר לישראל (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון.
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים. אמרה תורה צא מדירת קבע, דהיינו מן הבית. ושב בדירת עראי דהיינו בסוכה. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו עראי אלא קבע. הילכך בין דפנות מגיעות לסכך בין אין דפנות מגיעות לסכך. בין יש בה ארבע אמות על ארבע אמות. בין אין בה ארבע אמות על ארבע אמות. אם היא למעלה מכ' אמה פסולה.
<h2>דף ג.</h2>
ושיעור סוכה קטנה צריכה שתהא שבעה טפחים באורך ושבעה טפחים ברוחב לכל הפחות. פחות מכאן פסולה. והלכתא צריכה שתהא הסוכה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו. והוא שיעור שבעה על שבעה טפחים. ירושלמי. [פ"ב ה"ח] כמה שיעור שלחנו טפח.
<h2>דף ד.</h2>
היתה גבוהה יותר מעשרים ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט, ואע"ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. תבן וביטלו הוי מיעוט. וכל שכן עפר וביטלו. היתה גבוהה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' אמה. אם צילתן של אלו ההוצין מרובה מחמתן כשירה. ואם היתה גבוהה עשרה והוצין יורדין למטה מעשרים הויא דירה סרוחה. ואפילו חמתן של אותן ההוצין מרובה מצילתן פסולה. ושיעור של סוכה י' טפחים לכל הפחות. דתנן ושאינה גבוהה עשרה פסולה.
היתה גבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא כנגד [דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר] סוכה שהיא ז' על ז' אמות כשירה, כל הסוכה. כן פי' רבינו שלמה ז"ל. אבל רבינו ישעיה ז"ל פי' שאינה כשירה אלא על גבי האיצטבא. אבל מן האיצטבא והלאה הישן שם לא יצא ידי חובתו.
<h2>דף ו:</h2>
וכמה דפנות צריך לסוכה. כדתנן ושאין לה שלש דפנות פסולה. ותנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כלומר שתי דפנות בעינן כהלכתן שיהו ז' על ז' שזהו שעור משך סוכה קטנה. ודופן ג' אפילו טפח. ומדאוריתא בעינן ג' מחיצות שלימות ואתיא הלכה למשה מסיני וגרעה לשלישית ואוקמה אטפח. ואותו טפח היכן מעמידו, עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן, דכל פחות מג' כלבוד דמי. והוי דופן שלישית ד' טפחים שהוא רוב דופן. וצריכה נמי צורת פתח שהוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, כלומר על דופן שלישית שהכשירה בטפח וצריך לעשות בו צורת פתח כמו כן. כן פירש רבינו שלמה ז"ל. אבל בשם רבינו יהודה בר' נתן מצאתי דאין לנו סוכה שצריכה צורת פתח אלא סוכה העשויה כמבוי שהיא מפולשת משתי רוחותיה. ולאחת מהרוחות מפולשת דופן טפח. על אותו הטפח צריך לעשות צורת פתח. ולא בשאר סכות שאינן כענין זה.
<h2>דף ז:</h2>
וסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה. ודוקא חמתה מרובה מחמת סכך. אבל מחמת דפנות לית לן בה. סוכה המדובללת היא סוכה עניה ואעפ"כ אם צלתה מרובה מחמתה כשירה. וסוכה המעובה בסככה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה. ואפילו אין כוכבי חמה נראין מתוכה כשירה. כתב בעל עשרת הדברות מסתברא לכתחלה צריך שיהו נראין כוכבי חמה מתוכה. אבל דיעבד כשירה. אבל בשם בעל היראים ז"ל. ובשם רבינו אפרים ז"ל מצאתי. שאפילו לכתחלה כשירה.
<h2>דף ח:</h2>
תנו רבנן ננב"ך (סימן). סוכת "נכרים. סוכת "נשים. סוכת "בהמה. סוכת "כותים. סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה והוא שעשאה לצל. מכל מקום לאתויי מאי. לאתויי הא דתנו רבנן סוכת רקב"ש (כשירה סימן). סוכת "רועים. סוכת "קייצים. סוכת "בורגנים. סוכת "שומרי פירות כשרה. והוא שעשאן לצל. וסוכה ישנה אפילו אם עשאה קודם לחג חצי שנה ויותר ולא עשאה לשם החג כשרה. אבל צריך לחדש בה דבר לשם החג. ואם לא חדש בה דבר פסולה. כך מצאתי בשם רב נטרונאי ז"ל. ירושלמי. [פ"א ה"ב] תני צריך לחדש בה דבר. חבריא אמרי טפח. רבי יוסי אומר כל שהוא. מאן דאמר כל שהוא ובלבד על פני כולה. ויש מפרשים להא דירושלמי דתני שצריך לחדש בה דבר, לענין לברך שהחיינו. אבל לצאת בה ידי חובתו אפילו בלא חידוש יצא. ואשמעינן הירושלמי דטפח הוי חידוש בכל מקום שהוא. אבל פחות מטפח צריך לחדש על פני כולה.
<h2>דף ט.</h2>
מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תלמוד לומר (ויקרא כ"ג) חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל על הסוכה. ת"ל חג הסכות לה'. מה חג לה' אף סוכה לה'. ואפילו אם התנה עליהן ליהנות מהם אם יצטרך לו. אינו מועיל לו תנאי, ואסור ליקח מהן אפילו עץ אחד בין מן הסכך בין מן הדפנות. כך מצאתי בשם בעל היראים ז"ל. וכן כתב החבר ר' צדקיה ברבי אברהם הרופא ז"ל. אבל יש מפרשים דדוקא מן הסכך אסור ליטול עד מוצאי יום טוב אחרון. אבל מן הדפנות מותר ליטול אם התנה עליהן. דתניא בתוספתא [ביצה פ"ג מ"ז] אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו ביו"ט אחרון. ואם אמר כל זמן שארצה אטול מהם הרי זה מותר. תנו רבנן עיטרה בקרמין ובסדינים המצויירים ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורמונים ופרכילי ענבים עטרות של שבלים יינות ושמנים וסלתות. אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג. ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו. והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דלא חיילא קדושה עליהן. אבל אם לא אמר איני בודל מהן כל בין השמשות, מיגו דאיתקצו לבין השמשות איתקצו נמי לכל ימי החג. מצאתי שכתב בעל היראים ז"ל בשם רב יהודאי גאון ז"ל עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין מפני שהוקצו למצוה. ויוצאין מסוכה לסוכה. ועושין סוכה בחולו של מועד.
<h2>דף ט:</h2>
העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. ודוקא באילן שצלתו מרובה מחמתו. אבל חמתו מרובה מצלתו כשירה. ואם תאמר הרי מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כגון שהשפיל ענפי האילן למטה. ועירבן עם הסכך כשר ואינן נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלו. דמדאורייתא כל מילי בטיל ברובא. כדתנן אם היה הסכוך הרבה מהן כשירה. כן פירש רבינו שלמה ז"ל.
<h2>דף י:</h2>
איתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה. כלומר קרמים וסדינים המצויירים ושאר ענינים התלוין בסוכה לנוי. אין ממעטין בגובהה למעלה מכ' להכשירה. לפי שאינן מן הסכך. וכן אין נפסלת בהם. אם היתה הסוכה גבוהה עשרה ואלו נויי סוכה ממעטין אותה שאין בה עשרה. אינה נפסלת בכך. אבל מן הצד ממעטין. אם היא רחבה ז' על ז' טפחים. ונויי הסוכה ממעטין השיעור הזה. ופסולה לפי שאינה מחזקת מעתה ראשו ורובו ושלחנו.
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ודוקא במטה גבוהה עשרה דחשיב אהל. דאתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. אבל אם אינה גבוהה עשרה. אינה חשיב אהל ומותר לישן תחתיה. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל מותר לישן בכילה שאין לה גג בסכה. דכיון דלית לה גג לא הויא כסכה בתוך סכה. פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר. פסולה. מפני הנשר פירש רבינו שלמה ז"ל שלא יהו עלין וקיסמים נושרין על שלחנו. ודוקא מפני הנשר אבל לנאותה כשירה.
<h2>דף יא:</h2>
תנו רבנן (ויקרא כ"ג) בסכות תשבו שבעת ימים. בסוכה של כל דבר. וכן בעזרא הוא אומר (נחמיה ח') צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב. ושנו חכמים כל דבר שמקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו. דאמר קרא (דברים ט"ז) באספך מגרנך ומיקבך. בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. והכי קאמר מגרנך ולא גורן עצמו. ומיקבך ולא יקב עצמו. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל כיון דילפינן טעמא מגרנך ומיקבך. לא סמכינן לאכשורי לסכך בעורות ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. דנהי דמיקרו גידולי קרקע על שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה. אבל גידוליו מן הארץ לא מקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות. אבל בעל עשרת הדברות ז"ל כתב שמסככין בעורות שאין מקבלין טומאה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן. ואם התירן כשירות. ומפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן מפני שפעמים אדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסיכוך. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. ואפילו נתכוון לסכך בחבילתו ולא התירן. פסולין מדרבנן משום תעשה ולא מן העשוי. ירושלמי. [פ"א ה"ו] אין חבילה פחותה מכ"ה זרדין. וכתב בעל עשרת הדברות ז"ל ומסתברא דווקא זרדין כעין זמורות שלנו. אבל קנים הא אמרינן אגד ג' הוי אגד. ואם התירן כשרין כגפן ודלעת שקצצן ואחר כך נענען. והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. דבעינן תעשה ולא מן העשוי ודוקא שאין שם חלל טפח במשך שבעה על שבעה. אבל יש חלל טפח במשך שבעה על שבעה כשירה. ואין מסככין בכל דבר שריחו רע. לפי שיניח האדם סוכתו וילך לו. תניא [י"ג ע"ב] סוכי תאנים ובהן תאנים. פרכילין ובהן ענבים. קשין ובהם שבולין. מכבדות ובהן תמרים. אם הפסולת מרובה על האוכלין כשרים ואם לאו פסולין. וכל ידות האוכלין שבססן בגורן וחבטן טהורים ומסככין בהן. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל. ושומר (שקורין פינוקל"ז) פסולת מרובה על האוכלין. ומנהגנו לסכך בהן ומסככין בהוצין של פשתן דהיינו בעצי הפשתן. אבל באניצי הפשתן. שהפשתן מדוקק ומרוסס היטב ומנופץ מכל העץ. או אפילו מדוקק ומרוסס ואינו מנופץ. אין מסככין בו. ואין מסככין בדבר שהוא מחובר לקרקע. דתנן [י"א ע"א] הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס (איליר"א בלעז), וסיכך על גבן פסולה.
<h2>דף יב.</h2>
כל דבר ראוי לדפנות הסוכה. ואינן נפסלין משום תעשה ולא מן העשוי. דכתיב (ויקרא כ"ג) חג הסכות תעשה לך. וקרא אסכך משמע אף על פי דדרשינן מיניה דפנות. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. ודוקא שיהיו אלו האילנות קשין שיהיו יכולים לעמוד ברוח מצויה דיבשה. ואם יש לאילנות הללו נופות שאין יכולין לעמוד ברוח מצויה דיבשה. מסמך אותן בהוצין או בדבר אחר כדי שיוכלו לעמוד ברוח מצויה.
<h2>דף יג.</h2>
וקנים רבים שהם בשורש אחד ונראין כמו שהיו אגודין מסככין בהן, דאגד בידי שמים לאו שמיה אגד. ואפילו אם חזר ואגדם ביחד כשר. ואגד בחד לא שמיה אגד. ומסככין בנסרין שאין בהן ארבעה טפחים. אבל אם יש בהן ארבעה טפחים או יותר פסולה.
<h2>דף טו.</h2>
תקרה שאין עליה מעזיבה. מפקפק או נוטל אחת מבינתיים, כלומר סותר ומנענע את כולם. ואחר כך נוטל אחת מבינתיים ומניח פסל במקומה. פסל. דבר הראוי לסכוך כמו פסולת גורן ויקב כמו שכתבנו.
המקרה סוכתו בשפודין. או בארוכות המטה. אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה. וכגון שהניח בין אותו הריוח סכך כשר. ובלבד שלא יהא הסכך פסול במקום אחד כשיעור שתפסל בו הסוכה.
<h2>דף טז.</h2>
המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה דלא אמרינן לבוד. מלמטה למעלה אם גבוהין עשרה טפחים כשרה. ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים. כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. פסק בעל עשרת הדברות ז"ל דהלכה כר' יוסי. וכן מצאתי בשם רבינו חננאל ז"ל. אבל מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל ורבינו ישעיה ואב"ן גיאת והלכות גדולות שפסקו דהלכתא כרבנן. דמחיצה תלויה אינה מתרת. ומצאתי בשם בעל היראים ז"ל. אף על גב דאמרינן בעלמא גוד אסיק מחיצה. לענין סוכה לא אמרינן, דאמר רבא מחיצות הניכרות בעינן וליכא. ומצאתי בשם רבינו קלונימוס ז"ל שהמשלשל דפנות הסוכה מענפי האילנות צריך לשלשלן דרך גדילתן. דקיימא לן כל המצות כולן אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן. דכתיב (שמות כ"ו) עצי שטים עומדים. וכתב החבר ר' צדקיה בר אברהם הרופא ז"ל. ומסתברא דגבי דפנות לא הוי עיכובא. מיהו מצוה מן המובחר הוי. ומנהג פשוט בידינו שלא לדקדק לשלשל דרך גדילתן. ומחצלת של ארבעה ומשהו. מתרת בסוכה משום דופן. היכי עביד תלי לה באמצע. פחות משלשה למעלה ופחות מג' למטה. וקא משמע לן דתרי לבודי אמרינן. ופס שהוא ד' טפחים ומשהו מתיר בסוכה משום דופן. היכי עביד מוקים ליה בפחות משלשה סמוך לדופן. וקא משמע לן דמשך סוכה קטנה ז'.
<h2>דף יז.</h2>
בית שנפחת וסיכך על גבי הפחת. אם יש בין הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה. דלא אמרינן דופן עקומה. פחות מארבע אמות כשירה. דאמרינן דופן עקומה. כלומר כאילו היה כל הדופן עקום עד מקום הסכך. וסכך פסול בין באמצע בין מן הצד פוסל בארבע אמות. כן פסק בעל עשרת הדברות ובעל הלכות גדולות ז"ל. והכי איתא בירושלמי [פ"א הי"א]. דתני רבי חייא אויר פוסל בג' טפחים. סכך אינו פוסל אלא בד' אמות. אבל רבינו יצחק פאסי ורבינו ישעיה ז"ל פסקו. סכך פסול פוסל באמצע בארבעה. מן הצד פוסל בארבע אמות.
<h2>דף יט:</h2>
העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל. כלומר שלא עשה לה גג פסולה. וכן סוכה העשויה עגולה כמין שובך או ככבשן פסולה.
ומחצלאות העשוים מקנים או מדבר אחר הראוי לסיכוך. אם עשאן לשכיבה או לישיבה אין מסככין בהן. עשאן לסיכוך מסככין בהן. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל, ומסתברא מחצלאות שלנו סתמן לשכיבה ואין מסככין בהן.
<h2>דף כ:</h2>
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ודוקא במטה גבוהה עשרה דחשיב אהל. דאתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. אבל אם אינה גבוהה עשרה. אינה חשיב אהל ומותר לישן תחתיה. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל מותר לישן בכילה שאין לה גג בסכה. דכיון דלית לה גג לא הויא כסכה בתוך סכה. פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר. פסולה. מפני הנשר פירש רבינו שלמה ז"ל שלא יהו עלין וקיסמים נושרין על שלחנו. ודוקא מפני הנשר אבל לנאותה כשירה.
<h2>דף כא:</h2>
הסומך סוכתו לכרעי המטה כשרה. ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. רבינו ישעיה ז"ל פסק כתנא קמא. ובעל עשרת הדברות פסק כר' יהודה.
<h2>דף כב.</h2>
וסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה. ודוקא חמתה מרובה מחמת סכך. אבל מחמת דפנות לית לן בה. סוכה המדובללת היא סוכה עניה ואעפ"כ אם צלתה מרובה מחמתה כשירה. וסוכה המעובה בסככה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה. ואפילו אין כוכבי חמה נראין מתוכה כשירה. כתב בעל עשרת הדברות מסתברא לכתחלה צריך שיהו נראין כוכבי חמה מתוכה. אבל דיעבד כשירה. אבל בשם בעל היראים ז"ל. ובשם רבינו אפרים ז"ל מצאתי. שאפילו לכתחלה כשירה.
<h2>דף כב:</h2>
העושה סכתו. בראש העגלה או בראש הספינה, כשירה. ועולין לה בי"ט. העושה סוכתו בראש האילן או על גבי הגמל, כשרה. ואין עולין לה בי"ט. מתניתין רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה רבי מאיר מכשיר. ור' יהודה פוסל. איכא מאן דפסק הלכתא כרבי מאיר. ואיכא מאן דפסק כרבי יהודה.
<h2>דף כד:</h2>
כל דבר ראוי לדפנות הסוכה. ואינן נפסלין משום תעשה ולא מן העשוי. דכתיב (ויקרא כ"ג) חג הסכות תעשה לך. וקרא אסכך משמע אף על פי דדרשינן מיניה דפנות. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. ודוקא שיהיו אלו האילנות קשין שיהיו יכולים לעמוד ברוח מצויה דיבשה. ואם יש לאילנות הללו נופות שאין יכולין לעמוד ברוח מצויה דיבשה. מסמך אותן בהוצין או בדבר אחר כדי שיוכלו לעמוד ברוח מצויה.
<h2>דף לא.</h2>
תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין. והאי סוכה גזולה כגון שתקף חבירו והוציאו מסוכתו. וקיימא לן כחכמים שסוכה אינה נגזלת והרי היא כשאולה. ואדם יוצא ידי חובתו בסוכה של חבירו. אבל גזל עצים וסכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד. והא דדרשינן חג הסכות תעשה לך למעוטי גזולה. פירש רבינו שלמה ז"ל כגון שעשאה על גבי ספינה או על גבי עגלה. ואב"ן גיאת פסק לכתחלה הוא דלא. אבל דיעבד כשירה. ובעל עשרת הדברות ז"ל כתב ומסתברא גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים.
